משנה: מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר וְתִיק הַתְּפִילִּין עִם הַתְּפִילִּין אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן מָעוֹת. וּלְאֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפוּלָּשׁ. בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר אַף לַמְפוּלָּשׁ:
Pnei Moshe (non traduit)
לעולם מצילין מזון ג' סעודות. לפי שהוא יום שנתחייב בו בג' סעודות ואין הלכה כר' יוסי:
כיצד נפלה דליקה בלילי שבת. קודם שאכל:
מתני' מצילין מזון ג' סעודות. שהוא ראוי לו לאותה שבת ולא התירו להציל יותר. ואע''ג דהכא מיירי בשעירבו כדקתני לקמן בסיפא להיכן מצילין אלו לחצר המעורבת גזרו חכמים מתוך שאדם בהול על ממונו שמא יכבה הדליקה כדי שיציל. לפיכך לא התירו אלא מזון הצריך לו לאותו יום. וכן כלים שצריך להשתמש בהן בשבת כדלקמן:
מתני' מצילין תיק הספר. אפילו הוא מונח בו ואינו נדבק עמו והכי קאמר בגמרא:
ואעפ''י שיש בתוכן מעות. לפי שהן בטלין אגבן:
למבוי שאינו מפולש. שיש לו שלש מחיצות ולחי אחד ברוח הרביעית:
בן בתורה וכו'. ואין הלכה כבן בתירא:
הַגִּילְיוֹנִים וְסִיפְרֵי מִינִין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. קוֹרֵעַ אַזְכְּרוֹתֵיהֶן וְשׂוֹרְפָן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שׂוֹרְפָן הֵן וְאַזְכְּרוֹתֵיהֶן. אָמַר רִבִּי טַרְפוֹן. אַקְפַּח אֶת בָּנַיי שֶׁאִם יְבוֹאוּ לְבֵיתִי שֶׁאֲנִי שׂוֹרְפָן הֵן וְאַזְכְּרוֹתֵיהֶן. שֶׁאִם יִהְיֶה הָרוֹדֵף רוֹדֵף אַחֲרַיי שֶׁאֲנִי נִמְלַט לְתוֹךְ בָּתֵּיהֶן שֶׁלְעֲבוֹדָה זָרָה וְאֵינִי נִמְלַט לְתוֹךְ בָּתֵּיהֶן שֶׁלְמִינִין. שֶׁעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ וְכוֹפְרִין בּוֹ. אֲבָל הַמִּינִין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְכוֹפְרִין בּוֹ. וְעֲלֵיהֶן אָמַר דָּוִד 80a הֲלֽוֹא מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְי אֶשְׂנָ֑א וגו'. זֶה מִדְרַשׁ דָּֽרְשׁוּ. וּמַה אִם לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אָמַר הַכָּתוּב. הַשֵׁם שֶׁנִּכְתָּב בִּקְדוּשָּׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם. סִיפְרֵי מִינִין שֶּׁמַּטִּילִין אֵיבָה וְתַחֲרוּת וּמַחֲלוֹקֶת בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם אֵינוֹ דִין שֲׁיִּשָּֽׂרְפוּ הֵן וְאַזְכְּרוֹתֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
הגיליונין. של הספר שלמעלה ושלמטה אם הן מהספר שנמחק אין מצילין אותן. ה''ג לה בתוספתא שם:
אית תניי תני וכו'. וכהאי דקאמר רבי טרפון:
זה מדרש דרשו. להתיר לשרוף אותן ואת אזכרותיהן:
וסיפרי המינין. שכתבו להן באשורית ובלשון הקודש קורע השמות מהן ושורפן להשאר:
הלכה: מַתְנִיתִין בְּשֶׁאֵינוֹ טָפוּל לוֹ. אֲבָל אִם הָיָה טָפוּל לוֹ כְגוּפוֹ הוּא. נִיחָא תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר. תִּיק תְּפִילִּין עִם הַתְּפִילִּין. רִבִּי חַגַּי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא שָׁמַע לָהּ מֵהָדָא. חוֹנֶה מַלְאַךְ יְי סָ֘בִ֤יב לִירֵיאָיו וַֽיְחַלְּצֵֽם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר. בֵּאדַ֜יִן גּוּבְרַיָּא אִילֵּךְ כְּפִיתוּ בְּסַרְבָּֽלֵיהוֹן֙ וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
ביום הכפורים מאי איכא למימר על דעתיהון דרבנן. דסבירא להו דווקא מה שצריך לו ואם כן אם נפלה דליקה ביום הכפורים לא יציל כלום וקאמר דמכל מקום כ''ע מודים דמיהת מצילין סעודה אחת על מוצאי יום הכפורים מפני הסכנה שלא יהיה לו מה לאכול אחר התענית:
תיפתר שנפלה דליקה וכו' עד שלא אכלה להסעודה:
מתני' דר' הונדקוס. דקס''ד בלילי שבת דקאמר אפי' לאחר הסעודה מיירי וכהאי תנא דאומר לעולם מצילין מזון ג' סעודות בלילי שבת:
אמר ר' יוסי לא היא אלא ככ''ע אתיא דטעמא דרבנן תמן דאמרי כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך מפני שכל מה שיש בבית מן המוכן הוא ולא אקצי דעתיה מהן. אבל הכא טעמא אחרינא איכא שאם אתה אומר כן שיציל יותר אף הוא מציל מן היום למחר והא ודאי לא התירו מטעמא דפרישית במתני':
גמ' רבי בון וכו' דר' נחמיה היא. המתני' דאמר בפרק דלקמן דאין כלים נטלין אלא לצורך:
וכן הוא אומר וכו' וכתיב די לא שלט נירא בגשמיהון וגו' וסרבליהון לא שנו וניצולו מה שהוא סביב להן וה''נ בתפלין כן:
שמע לה מן הדא. לרמז דמה שהוא סביב להקדושה הוי כקדושה עצמה כדכתיב חונה מלאך ד' סביב ליראיו ויחלצם מדכתיב סביב ולא אצל אלא לרמז אפי' מה שהוא סביב ליראיו ניצולין הן:
גמ' מתניתא בשאינו טפול לו. התיק להספר אלא שמונח היא בו אבל בטפול ונדבק בו כגופו הוא ולא אצטריך למימר:
ניחא תיק הספר עם הספר. שמצילין ולפי שהספר נפסד בלא התיק אלא תיק התפילין עם התפילין בתמיה הרי יכול להוציאן מן התיק ואינן מתקלקלין בכך ואמאי התירו להציל התיק:
אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן מָעוֹת. ייָבֹא כַיי דָּמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר חִינְנָא קַרְתִיגֵנָאָה בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. דִּיסִיקִיָּא שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָהּ מָעוֹת נוֹתֵן עָלֶיהָ כִּכָּר וּמְטַלְטְלָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אעפ''י שיש בתוכו מעות. וקאמר הש''ס דאתיא הדא כהאי דאמר ר' יעקב וכו' ומותר לטלטל השק מלא מעות ע''י הככר וה''נ כן:
וּלְאֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן. לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפוּלָּשׁ. הָא לִמְפוּלָּשׁ לֹא. בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. אֵין הַמְהַלֵּךְ כְּמַנִּיחַ. וָכָא אַתְּ אָמַר. הַמְהַלֵּךְ כְּמַנִּיחַ. אֶלָּא בְזוֹרֵק. תַּמָּן אַתְּ אָמַר. הַזּוּרֵק פָּטוּר. וָכָא אַתְּ אָמַר. הַזּוּרֵק חַייָב. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. בְּשֶׁלֹּא עִירְבוּ אֲנָן קַייָמִין. בֶּן בְּתֵירָה כְרִבִּי יְהוּדָה. דְּתַנִּינְן תַּמָּן. גְּשָׁרִים הַמְפוּלָּשִׁים מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בַּשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רַבִּי יוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
בן בתירה. דמתני' דמתיר אף למפולש משום דכר' יהודה ס''ל כדתנינן לקמן סוף פ''ט דעירובין גשרים המפולשין ויש להן מחיצות מלמטן בשני הצדדים מטלטלין וכו' דס''ל לר' יהודה שתי מחיצות הוי רה''י מדאורייתא. והלכך נמי מתיר בן בתירה להציל למבוי המפולש שהרי יש לו שתי מחיצות:
בשלא עירבו אנן קיימין. הכא במאי עסקינן כגון במבוי שלא עירבו ולא נשתתפו בו וכיון דהוא מפולש והוא מוציא מן החצר הוי כמוציא מרה''י לר''ה:
אלא בזורק. מה שהוא מציל זורקו לתוך המפולש הרי הוא מונח שם. ופריך תמן לעיל שם את אמר הזורק מרה''י לכרמלית פטור. והכא את אמר הזורק חייב. ואם אינו חייב אמאי לא יציל לתוכו מפני הדליקה דהא אמרינן לעיל לכ''ע בדליקה התירו בדבר שאינו אלא משום שבות:
הא למפולש לא. ומשמע אפי' הולך דרך מבוי המפולש בלבד לא התירו ולפיכך פריך הא בכל אתר את אומר אין המהלך כעומד ומניח כדאמרינן לעיל בפ''ק גבי המוציא מחנות לפלטיא דרך כרמלית דחייב וקס''ד דה''נ אפילו הוליכו דרך מבוי המפולש שהוא ככרמלית למקום שהוא מותר להניחו אסור משום דכשהוא מהלך דרך הכרמלית הוי כמונח ואמאי דא''כ הכא המהלך כמניח בתמיה:
משנה: מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעוּדּוֹת הָרָאוּי לָאָדָם לָאָדָם הָרָאוּי לַבְּהֵמָה לַבְּהֵמָה. כֵּיצַד נָֽפְלָה דְלֵיקָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעוֹדּוֹת בַּשַּׁחֲרִית מַצִּילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדּוֹת בַּמִּנְחָה מַצִּילִין מְזוֹן סְעוּדָּה אַחַת. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר לְעוֹלָם מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעוּדּוֹת:
Pnei Moshe (non traduit)
לעולם מצילין מזון ג' סעודות. לפי שהוא יום שנתחייב בו בג' סעודות ואין הלכה כר' יוסי:
כיצד נפלה דליקה בלילי שבת. קודם שאכל:
מתני' מצילין מזון ג' סעודות. שהוא ראוי לו לאותה שבת ולא התירו להציל יותר. ואע''ג דהכא מיירי בשעירבו כדקתני לקמן בסיפא להיכן מצילין אלו לחצר המעורבת גזרו חכמים מתוך שאדם בהול על ממונו שמא יכבה הדליקה כדי שיציל. לפיכך לא התירו אלא מזון הצריך לו לאותו יום. וכן כלים שצריך להשתמש בהן בשבת כדלקמן:
מתני' מצילין תיק הספר. אפילו הוא מונח בו ואינו נדבק עמו והכי קאמר בגמרא:
ואעפ''י שיש בתוכן מעות. לפי שהן בטלין אגבן:
למבוי שאינו מפולש. שיש לו שלש מחיצות ולחי אחד ברוח הרביעית:
בן בתורה וכו'. ואין הלכה כבן בתירא:
הלכה: רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְּשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. דְּרִבִּי נְחֶמָיָה הִיא. דְּאָמַר. אֵינָן נִיטָּלִין אֶלָּא לְצוֹרֶךְ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן תַּמָּן. כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ בַּבָּיִת מִן הַמּוּכָן. בְּרַם הָכָא אִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן אַף הוּא מַצִּיל מִן הַיּוֹם לְמָחָר. מַתְנִיתִין דְּרִבִּי הונדקס דְּאָמַר. לְעוֹלָם מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת. תִּיפְתָּר שֶׁנָּֽפְלָה דְלֵיקָה בְלֵילֵי שַׁבָּת עַד שֶׁלֹּא אָֽכְלָהּ. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים מַאי אִיכָּא לְמֵימַר. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִן לֹא יַצִּיל כְּלוּם. כָּל עַמָּא מוֹדוֹי שֶׁמַּצִּילִין מְזוֹן סְעוּדָה אַחַת מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ביום הכפורים מאי איכא למימר על דעתיהון דרבנן. דסבירא להו דווקא מה שצריך לו ואם כן אם נפלה דליקה ביום הכפורים לא יציל כלום וקאמר דמכל מקום כ''ע מודים דמיהת מצילין סעודה אחת על מוצאי יום הכפורים מפני הסכנה שלא יהיה לו מה לאכול אחר התענית:
תיפתר שנפלה דליקה וכו' עד שלא אכלה להסעודה:
מתני' דר' הונדקוס. דקס''ד בלילי שבת דקאמר אפי' לאחר הסעודה מיירי וכהאי תנא דאומר לעולם מצילין מזון ג' סעודות בלילי שבת:
אמר ר' יוסי לא היא אלא ככ''ע אתיא דטעמא דרבנן תמן דאמרי כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך מפני שכל מה שיש בבית מן המוכן הוא ולא אקצי דעתיה מהן. אבל הכא טעמא אחרינא איכא שאם אתה אומר כן שיציל יותר אף הוא מציל מן היום למחר והא ודאי לא התירו מטעמא דפרישית במתני':
גמ' רבי בון וכו' דר' נחמיה היא. המתני' דאמר בפרק דלקמן דאין כלים נטלין אלא לצורך:
וכן הוא אומר וכו' וכתיב די לא שלט נירא בגשמיהון וגו' וסרבליהון לא שנו וניצולו מה שהוא סביב להן וה''נ בתפלין כן:
שמע לה מן הדא. לרמז דמה שהוא סביב להקדושה הוי כקדושה עצמה כדכתיב חונה מלאך ד' סביב ליראיו ויחלצם מדכתיב סביב ולא אצל אלא לרמז אפי' מה שהוא סביב ליראיו ניצולין הן:
גמ' מתניתא בשאינו טפול לו. התיק להספר אלא שמונח היא בו אבל בטפול ונדבק בו כגופו הוא ולא אצטריך למימר:
ניחא תיק הספר עם הספר. שמצילין ולפי שהספר נפסד בלא התיק אלא תיק התפילין עם התפילין בתמיה הרי יכול להוציאן מן התיק ואינן מתקלקלין בכך ואמאי התירו להציל התיק:
אִם הָיוּ פִקְחִין עוֹשִׂין עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר הַשַּׁבָּת. תַּמָּן תַּנִּינָן. מַנִּיחַ טַלִּיתוֹ אֶצְלוֹ וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר שַׁבָּת. תַּמָּן אַתָּ אָמַר. מַשְׁכּוֹנֵיהּ גַּבֵּיהּ. הָכָא מַאי אִית לָךְ. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָארִי. לְכָךְ שָׁנִינוּ. נִקְרָא פִיקֵּחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן. לקמן בפ' שואל שאם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר השבת וקס''ד דהאי חשבון דקתני הכא אהצלה נמי עצמה קאי שעושין עמו חשבון מה שהצילו הלכך פריך בשלמא התם את אמר חשבון ניחא דמשכוניה גבי ועושה עמו חשבון מה שהוא חייב לו על המשכון הכא מאי אית לך למימר חשבון הא את הכל זכו מהפקירא:
לכך שנינו נקרא פיקח. כלומר דמהאי טעמא גופיה נקרא פקח שאם הבעלים מבקשין חשבון אחר השבת שיחזירו לו מה שהצילו אם היו פקחין ויודעים שמן ההפקר הוא שזכו ורוצין לעכב לעצמן הרי הוא שלהן:
תני וכו'. בתוספתא פי''ב פלוגתא היא דגריס שם לא יציל ואח''כ יזמין. כלומר אם מזמין אורחים שיכול להציל יותר וכראוי להן לא יציל וכו' אלא יזמין ואח''כ יציל הציל פת נקיה אין רשאי להציל פת הדראה הציל פת הדראה רשאי להציל פת נקיה ואין מערימין בכך. שירצה להציל בתחלה פת הדראה ויאמר אח''כ שרוצה בפת נקיה ר' יוסי בר' יהודה אומר מערימין בכך. ומייתי הכא לדעת ר' יוסי בר' יהודה. ונראה דה''ג אין מערימין ר' יוסי בר' יהודה אומר מערימין. ור' יוסי בר' בון הכתוב בספרים טעות הוא. אית תניי תני מצילין ואח''כ מזמין אורחים ואית וכו' וקאמר דהני תנאי כהני תנאי דמ''ד מציל וכו' כמ''ד מערימין ולקולא ומ''ד וכו':
וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם. שֶׁכֵּן דַּרְכָּן לְהַזְמִין אוֹרְחִין בַּשַּׁבָּת.
Pnei Moshe (non traduit)
ואומר לאחרים וכו'. שכן דרכן להזמין אורחים בשבת ולא יהא אלא כמזמין אותן ומצילין להם:
מערבין. גבי עירוב הוא לקולא שמשערין לחולה ולקטן כדי מזונו ולרעבתן בבינונית:
אני מצילין לחולה ולקטן. אף על פי שאין אוכלין הרבה מצילין להן כשיעור לאדם בינוני ולרעבתן שאוכל הרבה כדי מזונו:
הלכה: מַתְנִיתִין דְּרִבִּי יוֹסֵי דְאָמַר. לְעוֹלָם מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעוּדּוֹת: מִכֵּיוָן שֶׁכּוּלָּהּ גּוּף אֶחָד כְּמִי שֶׁכּוּלָּהּ סְעוּדָה אַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מתניתא דר' יוסי. מי נימא דהא דקתני סל מלא ככרות כרבי יוסי הוא דאתיא דאמר לעיל לעולם מצילין מזון שלש סעודות וקאמר הש''ס דלא היא דכד''ה היא דמכיון שכולה גוף אחד שהן בסל אחד כמי שכולה סעודה אחת שהרי בבת אחת הוא מוציא:
משנה: מַצִּילִין סַל מָלֵא כִכָּרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מֵאָה סְעוֹדּוֹת וְעִיגּוּל שֶׁל דְּבֵילָה וְחָבִית שֶׁל יַיִן וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם. אִם הָיוּ פִקְחִין עוֹשִׂין עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר שַבָּת. וּלְאֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן לֶחָצֵר הַמְעוֹרֶבֶת. בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר אַף לְשֶׁאֵינָהּ מְעוֹרֶבֶת:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מצילין סל מלא ככרות. בבת אחת דהכל בהוצאה אחת ואפי' יש בו מאה סעודות וכן עיגול של דבילה וחבית של יין:
ואומר לאחרים בואו והצילו לכם. וכל אחד ואחד מציל מזון שהוא צריך לו או כלי אחד גדול שמחזיק אפי' הרבה והרי הן שלהן לפי שמן ההפקר הן זוכין:
ואם היו פקחין. כלומר אם המצילין רוצין להחזיר את מה שהצילו לבעל הבית מותר אלא שאם הם פקחין ויודעים שאם ישאלו ממנו שכר עמלם וטרחתם שמותר הוא ליטול דלאו שכר שבת הוא זה שהרי אין כאן מלאכה ולא איסור באין ועושין עמו חשבון לאחר שבת ונוטלין שכרן:
ולהיכן מצילין אותן. אלו מזונות או כלי' שאמרו חכמי':
לחצר המעורבת. עם אותה חצר שנפלה הדליקה בה בן בתירא אומר אף לשאינה מעורבת דסבירא ליה דאף באלו התירו דבר שאינו אלא משום שבות ואין הלכה כבן בתירה דלא אמר כך אלא בכתבי הקודש:
תַּנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁמַּצִּילִין מִן הַדְּלֵיקָה כָּךְ מַצִּילִין מִיַּד הַגַּיִיס וּמִיַּד הַנָּהָר וּמִיַּד הַמַּפּוֹלֶת וּמִיַּד כָּל דָּבָר שֶׁאוֹבֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
כך מצילין מיד הגייס. בשבת ומיד הנהר וכו' כלומר כשיעור וכדרך שאמרו גבי דליקה כך הוא אם בא להציל מדברים הללו:
תַּנֵּי. אַף מְטַמְּאִין לְהַצִּיל. וְהָתַנֵּי. בְּכָל קוֹדֶשׁ לֹֽא תִגָּ֗ע. לְרַבּוֹת הַתְּרוּמָה. הִיא תְרוּמָה הִיא מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. מַאי כְדוֹן. בִּלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בַשַּׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בַחוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
תני בברייתא אחריתא אף מטמאין להציל אם אינו יכול להציל את התרומה אלא ע''י שיטמא אותה כגון אדם טמא או כיוצא בזה מטמאין אותה ומצילין:
והתני. בת''כ פ' תזריע בכל קדש לא תגע לרבות את התרומה והיאך נתיר דבר שהוא אסור מן התורה כדי להציל מן הדליקה היא תרומה היא מעשר שני. חדא דינא אית להו וגרסי' להא לעיל בפי''ד בהלכה ג' וכן האי מאי כדון וכו' דאבתרה והתם הוא דשייך ולא הכא ואגב שיטפא דלעיל הועתק זה כאן ולא משני מידי להקושיא על האי ברייתא:
תַּנֵּי. אַף מְכַבִּין לְהַצִּיל. מַתְנִיתָה דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר. אֵין דָּבָר מִשׁוּם שְׁבוּת עוֹמֵד בִּפְנֵי כִתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתניתא. הך ברייתא דתוספתא דר''ש היא דאמר בפ' בתרא דעירובין והובא לעיל אין דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקדש. ולר''ש כיבוי אינו אלא משום שבות דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא הלכך לדידיה מכבין הדליקה להציל כתבי הקדש:
תני אף מכבין להציל. תוספתא היא שם מכבין להציל כתבי הקדש אבל לא לתרומה יפה כח הקדש מכח תרומה שהקדש מציל כולו תרומה אין מציל אלא כדרך שמציל מחולין:
תַּנֵּי. אֵין מַעֲרִימִין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוֹן אָמַר. מַעֲרִימִין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מַצִּיל וְאַחַר כָּךְ מְזַמֵּן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מְזַמֵּן וְאַחַר כָּךְ מַצִּיל. מָאן דָּמַר. מַצִּיל וְאַחַר כָּךְ מְזַמֵּן. כְּמָאן דָּמַר. מַעֲרִימִין. וּמָאן דָּמַר. מַצִּיל וְאַחַר כָּךְ מְזַמֵּן. כְּמָאן דָּמַר. אֵין מַעֲרִימִין.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן. לקמן בפ' שואל שאם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר השבת וקס''ד דהאי חשבון דקתני הכא אהצלה נמי עצמה קאי שעושין עמו חשבון מה שהצילו הלכך פריך בשלמא התם את אמר חשבון ניחא דמשכוניה גבי ועושה עמו חשבון מה שהוא חייב לו על המשכון הכא מאי אית לך למימר חשבון הא את הכל זכו מהפקירא:
לכך שנינו נקרא פיקח. כלומר דמהאי טעמא גופיה נקרא פקח שאם הבעלים מבקשין חשבון אחר השבת שיחזירו לו מה שהצילו אם היו פקחין ויודעים שמן ההפקר הוא שזכו ורוצין לעכב לעצמן הרי הוא שלהן:
תני וכו'. בתוספתא פי''ב פלוגתא היא דגריס שם לא יציל ואח''כ יזמין. כלומר אם מזמין אורחים שיכול להציל יותר וכראוי להן לא יציל וכו' אלא יזמין ואח''כ יציל הציל פת נקיה אין רשאי להציל פת הדראה הציל פת הדראה רשאי להציל פת נקיה ואין מערימין בכך. שירצה להציל בתחלה פת הדראה ויאמר אח''כ שרוצה בפת נקיה ר' יוסי בר' יהודה אומר מערימין בכך. ומייתי הכא לדעת ר' יוסי בר' יהודה. ונראה דה''ג אין מערימין ר' יוסי בר' יהודה אומר מערימין. ור' יוסי בר' בון הכתוב בספרים טעות הוא. אית תניי תני מצילין ואח''כ מזמין אורחים ואית וכו' וקאמר דהני תנאי כהני תנאי דמ''ד מציל וכו' כמ''ד מערימין ולקולא ומ''ד וכו':
80b תַּנֵּי. מַצִּילִין לַחוֹלֶה וּלְקָטָן בְּבֵינוֹנִית. וּלְרַעָבְתָן כְּדֵי מָזוֹנוֹ. מְעָֽרְבִין לַחוֹלֶה וּלְקָטָן כְּדֵי מָזוֹנוֹ. וּלְרַעָבְתָן בְּבֵינוֹנִית.
Pnei Moshe (non traduit)
ואומר לאחרים וכו'. שכן דרכן להזמין אורחים בשבת ולא יהא אלא כמזמין אותן ומצילין להם:
מערבין. גבי עירוב הוא לקולא שמשערין לחולה ולקטן כדי מזונו ולרעבתן בבינונית:
אני מצילין לחולה ולקטן. אף על פי שאין אוכלין הרבה מצילין להן כשיעור לאדם בינוני ולרעבתן שאוכל הרבה כדי מזונו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source